נסיוני

חוני המעגל פועל בתפר שבין מציאות לאשליה, תוך טשטוש הגבולות שבין החיים לאמנות. הפיכת השוליים, התאווה, הנהנתנות והרפש שבחיים לעשייה אמנותית - על פי משנתו: ”הדברים הטובים בחיים הם מלוכלכים“.
חוני, ממייסדי האמנות הרעועה ואסכולת אי הוודאות, מכניס
את הצופים לשטח הגדרות נזיל ומעורפל, ומאלץ אותנו לבדוק מחדש את אמצעי הפענוח שלנו.
הביוגרפיה של חוני לוטה בערפל וככל הנראה כלל אינו קיים.

עבודת הוידיאו בוחנת את נקודת המפגש המוניציפלית בין העיר ההיסטורית- יפו לעיר העברית החדשה- תל אביב. קו הגבול בין שתי יישויות אורבניות נפרדות אלו, ניכר למתבונן, מאחר ויפו ניצבת על גביי רמה סלעית המשתפלת לכיוון הים, ואילו תל אביב ניצבת בגובה פני הים על פני מישור חולי. הנקודה הצפונית ביותר של יפו, והדרומית של תל אביב, אזור בו החוף הסלעי הופך לחוף של חולות, תשמש כנקודת המיקוד של עבודת הוידיאו. נקודת מפגש זו, שתסומן דרך מבט לכיוון הים, מציעה מפגש בין תרבותי  באופן מורכב וטעון כאחד.

הסרט מגולל את סיפורם של נערים אתיופיים בפרבר עירוני בישראל, הנקלעים שלא במתכוון, לעימות עם החוק. מצבור של מרירות ותסכול מובילים את המאבק לשלב אלים ומזוין, במהלכו נהרגים גם שוטרים וגם כמה מהנערים. הסרט נע בין דמיון למציאות, ובמהלך העלילה משולבים ראיונות עם אנשים הקרובים לעדה האתיופית וכאלה המטפלים בבעיותיה -ראיונות ספונטניים ומבוימים כאחד. סרטו הראשון של דסטאו דמטו, תסריטאי ובמאי בן העדה האתיופית בישראל.

דרך פסיפס מתפורר של זיכרון, אדם מחוסר שינה מוצא עצמו ירוי בחניון בתל אביב. הוא כבר לא מבדיל בין מציאות לחלום והעיר מתחילה לשקף את מצבו. בחורה מסתורית מתעוררת משיחת טלפון מאותו חלום מטושטש, קשורה למחצה במלון בשנחאי. שיחת טלפון מקוטעת בינה לבין אדם זר שנדמה לפרקים גם כמאהב שלה, מתגלגלת לפלונטר לילי עתיר אווירה דחוסה, בנופים עתידניים ומסתוריים של שנחאי ותל אביב.

הסרט "מרגלית" הוא מסע חקירה דרך התבוננות על ביתה של אישה זקנה, רופאה שנפטרה זה מכבר. הסרט בנוי מסצנות מתמשכות של טבע דומם, שמידי פעם מתעורר לחיים (באנימציה) ומקלף שכבה נוספת בסיפורה של הדיירת. רהיטים, שטיחים, ציוד רפואי, ספרים היסטוריים ואוטביוגרפיות, מפות, כלי חרסינה וחפצים אחרים, משתתפים בבנייתה של התמונה הכוללת של בית מיוחד זה, המשמר את הזיכרון של המפגש החברתי והתרבותי של פליטי מזרח אירופה עם המציאות של המזרח התיכון.

הכמיהה לשורשים ויציבות, עוברת בסרט דרך דמות פיקטיבית, נערה בתחפושת של פרח, התועה בבית בחפשה אחר רמזים או תשובות.

הסרט ממזג חומרים שונים: חלקם דוקומנטריים, אחרים קולנועיים וכן סוגים שונים של אנימציה. הסרט נפרש בהדרגה, כמו פאזל בו מאות פיסות של אינפורמציה ויזואליות, חוברות יחדיו על מנת להרכיב את התמונה הכוללת.

סרט תיעודי ניסיוני, המנסה לערבב, לפרק ולחבר בין המציאות המיוצגת ע"י הבמאית, ובין תודעתה של אותה הבמאית. צילומי הסרט מתרכזים סביב מזנון שהבמאית צילמה בעבר בשוק רמלה, ושנטבע בזיכרונה כשיקוף רנטגן של החברה הישראלית.

סדרת שיחות אינטימיות בין חוני המעגל להוריו, אנו מתוודעים לשני בני זוג המייצגים שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין, אך עדיין מצליחים לשמר הרמוניה זוגית. כשברקע לכל ההתרחשות המשפחתית, נמצאת שכונת נוה צדק של סוף שנות ה- 90, שכונת עוני הרוסה ומתפוררת.

סדרה שלוקחת מושגי יסוד מהטבע ונותנת להם בעזרת אנימציית חול, ביטוי חדש ויזואלי ואסוציאטיבי המציג את העולם והתופעות שבו, באופן חדש, פיוטי, שקושר מושגים מהטבע והאדם.

עמוד 2 מתוך 4