×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
הצגת פריטים לפי תגיות: אהבה
רביעי, 01 פברואר 2012 13:30

כלים

עבודת הוידאו  “כלים" הופכת את התנועה האופקית  המשויכת בדרך כלל עם גשרים לתנועה אנכית מטאפורית וחידתית.  שלישית כלי נשיפה הלבושים כפועלים מוחים מועלים בעזרת זרוע מנוף אל הגשר ממגרש החניה שמתחת. צילום מסוגנן מדגיש את חומריות כלי הנשיפה הטעונים במשמעויות היסטוריות הקשורות אל הגוף, המחאה והנשגב. פעולות הנגנים וכלי הנשיפה המתכתיים מרכיבים סיפור מרומז של אחדות פרוק והתרוקנות. גשר שלוש המצוי בין נווה צדק לשכונות הדרומיות ומחבר בין קצוות מעמדיים ואתניים הופך בעבודה לפסל דומם. התנועה בתוכו אצורה ותנועה חלופית אסתטית ומתריסה מתרחשת מלפניו

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:28

זר מוכר

לעיתים אני מתעוררת בהבנה שמה שהיה ונתפס כנפלא, הפך במהלך הלילה לדבר רגעי וסתמי. מעין תחושה המזכירה סם שהשפעתו התפוגגה. החשש להתעורר אל תוך מציאות אפרורית הוא גרעין הסרט המתמקד בעימות של רות עם נוכחויות גבריות אשר נכנסות ויוצאות מתוך עולמה הפנימי. רות, אישה יפה בת 54, חיה באופן תמידי את החשש הזה של ההתעוררות ממציאות סובייקטיבית אל תוך מציאות חיצונית.
כבר בתחילתו של הסרט רות חוזה את רגע ההתעוררות מבעוד מועד. בעודה מתארת על רקע נופי גינתה את חייה האידיליים עם בעלה, היא משתפת אותנו בפחד שדווקא ברגע היפה הזה "כשהכל סביבך כל כך מושלם, אתה לא יכול שלא למצוא את עצמך מחכה שמשהו רע יקרה. משהו מספיק רע כדי להרוס הכל". וכך, עם קולה המתאר לנו סביבה חלומית, אנו מובלים במורד מסדרון ביתה אשר ניפתח אל תוך חדר השינה, אל תוך עולמה הפנימי של רות.
"זר מוכר" הינו סרט מינימליסטי ונזירי, המתאר לילה בחייה של רות ששלוותו מופרת על ידי שיחת טלפון עם דמות בעלת קול גברי כריזמטי. הדמות אשר מייצגת את העולם שבחוץ נושאת משמעות סימבולית ומייצגת מגוון דמויות גבריות בחייה של רות: אב, מטפל, בן זוג ומאהב, כאשר בכולם הדמות הגברית מתנהלת בכוחניות ומניפולטיביות.
רות, מתוך הרגל, מתקשה לוותר על התפקיד שלקחה על עצמה בדיאלוג - המובלת, הפסיבית, הילדה הקטנה. מתוך קושי זה היא נשאבת בין שאר מניפולציות אל תוך תרגיל היפנוטי משתק  בו הוא מדגדג את גופה בחושניות באמצעות קולו בלבד.
המינימליזם והדטרמיניזם של הנרטיב המרכזי בסרט, ייצוגם הויזואלי וקולו הדוחק של האיש הממלא את חדר השינה כאילו היו קולותיהם של המחשבות, מייצרים אצל הצופה (ואצל רות) תחושת מועקה, קלאוסטרופוביה ומחנק. תחושה זו מעלה את האפשרות שרות חיה בתוך דמדומי המחשבות של התרחישים הנרקמים במוחה, ונשאלת השאלה האם מדובר במציאות אובייקטיבית או במציאות פנימית. הסממנים של מציאות חיצונית ממשית נדחקים בהדרגה לשולי התודעה של הסרט, ואת המהות הקונקרטית שלהם מחליפה משמעות ערטילאית ומופשטת הרבה יותר.
לאחר שנמוג הקול, רות מתעוררת מהכישוף שהייתה נתונה בו אל תוך המציאות האובייקטיבית של חייה עם בעלה.

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:26

סיפור כיסוי

עבודת הווידיאו  מתחילה בתיעוד של הליכה ברחובות ירושלים העתיקה, בחלק השני נעשה מעבר  לסיפור המסופר בשני קולות נשיים. שני קולות אילו מספרים במקביל סיפור על ילדה צעירה הבורחת מפני המהפכה ממוסקווה. היא בורחת תחילה לבוכרה (שבאוזבקיסטן) ולאחר מכן מגיעה לירושלים. במקביל לפס הקול מתקיים סיפור חזותי באמצעות, בדים חפצים ותצלומים. התצלומים הם של ארבע נשים ממשפחה אחת הלובשות כסוי ראש. האישה המספרת את סיפור האגדה אומרת כי בסופו של המסע מגיעה הילדה לעיר הכיסופים ירושלים.
בחלק השלישי חוזרים לתיעוד דוקומנטרי של קבוצת נערות שראשיהן מכוסים והן נכנסות דרך שער בחומה למסגד אלאקצה. האישה שמאחורי המצלמה נחסמת על ידי איש משטרה  (משמר הגבול) שאינו מאפשר לה להמשיך כיוון שהיא איננה מוסלמית .

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:24

חוני המעגל: "אחריי המבול"

חוני המעגל פועל בתפר שבין מציאות לאשליה, תוך טשטוש הגבולות שבין החיים לאמנות. הפיכת השוליים, התאווה, הנהנתנות והרפש שבחיים לעשייה אמנותית - על פי משנתו: ”הדברים הטובים בחיים הם מלוכלכים“.
חוני, ממייסדי האמנות הרעועה ואסכולת אי הוודאות, מכניס
את הצופים לשטח הגדרות נזיל ומעורפל, ומאלץ אותנו לבדוק מחדש את אמצעי הפענוח שלנו.
הביוגרפיה של חוני לוטה בערפל וככל הנראה כלל אינו קיים.

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:22

ספייק

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 12:24

יומני האהבה האבודים

אליס וברני היו נאהבים צעירים בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה.
הנסיבות אילצו אותם להיפרד כשמשפחתה של אליס ברחה למקום מסתור. את הלילה האחרון לפני ירידתה למחתרת בילו השניים יחד, מבטיחים לכתוב יומנים זה לזו ולהעבירם על ידי איש קשר. משוכנעים שהמלחמה תסתיים במהרה, קבעו להיפגש בכיכר בה התנשקו לראשונה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה. אולם באמצע המלחמה ברני נעלם – איש הקשר לא מצא אותו בביתו.
אחרי המלחמה התייצבה אליס כל יום שלישי בכיכר בה קבעו ברני והיא להיפגש. כעבור חודשים הבינה שלא יחזור. היא פגשה בחייל הבריגדה היהודית בשם נתן להמן, האהבה ניצתה מיד והם נישאו.
בבוקר יום חתונתה הגיעה חבילה. משוכנעת שמדובר במתנת נישואים, פתחה אלישבע את החבילה ולהפתעתה גילתה בה מחברת קטנה. היה זה יומנו של ברני המוקדש לאלישבע באהבת עולם.
נסערת והמומה, אליס מעולם לא פתחה את היומן. היא ארזה אותו עמוק במזוודה שהלכה איתה לפלסטינה ולא קראה בו מעולם.
65 שנים אחרי, משכנעת אותה בתה שולה לפתוח את היומן. מרותקות מפרטי המידע החדשים שהיו אבודים כל השנים, הן מחליטות שעליהן לצאת למשימת איתור בלשי  בדבר גורלו של ברני.

פורסם ב- תעודה
רביעי, 01 פברואר 2012 09:08

הנותנת

תמר, בת 35, מנהלת את הלול של המושב, לצד מערכות יחסים מיניות עם כמה מהגברים שבו
תמר היא גם אימן של מיקה ונעה. בנות 10 ו- 6, אשר נחשפות לאותה פעילות, בלי כישורי התמודדות.
שי הוא וטרינר בן 38, בן מושב לשעבר, החוזר על מנת למכור את בית אימו המתה.
הם נפגשים. הם מתאהבים.
המשפחה מתגבשת. כאשר נחשף שי לעיניי גבריה, תמר נאחזת שוב בצורך הזה שלה בהם – בהגדרת זהותה, בחוסר.
החוסר עולה על הקיים, והיא חוזרת לדרכה.
שי יודע. וסולח. סליחתו מעוררת בה שנאה, השולחת אותה להתאכזר בו עוד, ולקיים אל מול עיניו את אותו חטא בגידה.
תמר נסערת מרגשות האשם שסוף סוף הולמים בה. אין לה ברירה כבר אלא לפעול. היא לא יכולה עוד להתעלם

פורסם ב- עלילתי
שלישי, 09 אוגוסט 2011 11:43

עזרה ראשונה

יום לפני חתונתו, מגיע שי אל ביתה של תמר, חברתו לשעבר, למפגש סוער. היא משאירה לו היקי על הצוואר ומסבכת את המצב.

פורסם ב- סטודנטים
שלישי, 18 ינואר 2011 23:38

מאיה

מאיה, צעירה ממושב בדרום הארץ, עוברת לתל-אביב כדי לממש את חלומה להיות שחקנית. היא מקבלת תפקיד של בחורה מעורערת בנפשה במחזה שכתב ומביים חגי צפריר, הגאון התורן של התיאטרון. ההזדהות של מאיה עם התפקיד והרדיפה שלה אחרי האמת משבשים את החזרות.

פורסם ב- עלילתי