תעודה

"אחת בודדת", הוא סרט על תקופה מבולבלת בה המלחמה נראית לחלק מאתנו כפשע, בו הצבא הישראלי יושב על ספסל הנאשמים, ולחלק אחר, הרואה בכתב האישום נגד הצבא הישראלי את המשכו הישיר של משפט דרייפוס. כל התהליך שנראה אצל האחד חלק מהלוחמה נראה אצל האחר כרצח בדם קר. הדימויים כבר הפכו מזמן לחלק דומיננטי במעשה המלחמה, והצלף הוא מטרה מצוינת לצורך העניין. המאבק על השחרת או טיהור שמו הוא המשך של אותה המלחמה.
לראשונה בפנים גלויות ובגילוי לב מדהים מתעדת המצלמה את האנשים הבודדים והמנותקים שגדלו ובגרו לתוך המלחמה הבלתי נגמרת ביננו לבין הפלשתינאים.
מתחבטים והורגים, מתחבטים ומתייסרים על האחת בודדת.

בעקבות קריסת שיחות השלום הישראליות-פלשתינאיות בקמפ-דויד בשנת 2000, צילם נשר סדרת שיחות עם פוליטיקאים ישראלים ופלשתינאים אודות "לב המאפליה" של הסכסוך.
במקביל, תיעדו נשר וצלמו דוד גורפינקל את רקדנית הבטן הרוסייה-ישראלית במהלך עבודתה על מופע שאפתני יחד עם ארבע נגנים פלשתינאים-ישראלים.
לבסוף שזר נשר את שני הנרטיבים לנרטיב קולנועי שמעמת היסטוריה ומיתולוגיה, מציאות ודמיון, שתוהה אודות כשל התקשורת הבלתי נסבל של הסכסוך ה"גדול" והסכסוכים ה"קטנים" שבין שתי התרבויות.

מפעל כימי בדרום הארץ. חבורה של פועלים צעירים מנסים להתארגן ולהקים ועד. הם לא רוצים העלאה בשכר, הם רק רוצים שיתייחסו אליהם בצורה אנושית יותר. שהם יוכלו להגיד "אנחנו" במקום "אני". אבל בעל המפעל חושב אחרת, והוא יעשה הכל כדי שלא יהיה ועד במפעל. הוא מרסק אותם. במקרה הוא גם חברו הטוב של ראש הממשלה.

סקר בן ה18, בדואי מהגליל, מחליט להתנדב לשרת בצנחנים, למרות התנגדותה הנחרצת של אמו. 'אתה בוגד בכפר שלך, בעם שלך, בדת שלך', היא מטיחה בו.

אבל סקר נחוש—הוא מאמין כי אם ישרת בצבא וימלא את חובותיו, מדינת ישראל תעניק לו זכויות. סקר ומשפחתו גרים בכפר סוועד בגליל, שהיה 'כפר לא מוכר' עד לפני כעשר שנים, אבל עד היום לא מחובר לחשמל. סקר חולם להצליח ולחבר את ביתו לחשמל, וכך להציל את בריאותה של ריאן, אחותו הקטנה, הסובלת ממום בלב וזקוקה לאינהלציות כמה פעמים ביום.

הסרט עוקב אחרי חייו ועבודתו של האמן, הפסל והצייר מנשה קדישמן, חתן פרס ישראל בן ה-73 (בעת עשיית הסרט). הסרט מתאר את סדר יומו, השחייה בבריכת גורדון בתל אביב בשעת בוקר מוקדמת, העבודה בסטודיו שלו וציור הכבשים שהפכו להיות סמלו המסחרי.

הסרט חושף את סיפורו המרתק של פרד דונקל: צלם, מפיק ואיש עסקים גרמני נוצרי שנישא לאישה יהודיה ונאלץ לברוח בשנות ה-30 מגרמניה הנאצית לפלשתינה - א"י, יחד עם אשתו ובתה. דונקל, שהיה חבר במפלגה הנאצית הוכרז ע"י שלטונות גרמניה כעריק. בארץ ישראל הפך לצלם ובמאי מגויס לתעמולה הציונית. בנוסף סיפק דונקל שרותי צילום ועריכה למוסדות בריטים ויהודים וכן לעסקים וליחידים. דונקל מלווה בצילומיו, את תקופת ההתיישבות בארץ ישראל, משנות ה-30 ועד לקום המדינה. לאחר מותה של אשתו הראשונה נישא דונקל למרתה, נצולת שואה שעלתה לפלשתינה - א"י מצ´כיה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בגיל חמישים ושבע הופך דונקל לאב, ואז לאחר כחודש נפטר מהתקף לב בעת הפצצה מצרית במלחמת העצמאות. רותי, התינוקת שגדלה בלי להכיר את אביה, מחליטה בעקבות חלום ולאחר שנים של הכחשה ודיס-אינפורמציה להתחקות אחר שורשיו של אביה.
סיפור חייו מתגלה כשזור בקונפליקטים ומסתורין. יד הגורל מובילה אותו לפלשתינה פעמיים בחייו וכן מובילה אותו לקשר הדוק עם הציונות, דרך סיפור האהבה שלו לנשים יהודיות ודרך המקצוע שניכס לעצמו.
הסרט חושף לראשונה את עבודתו המעניינת והייחודית של דונקל ומכיל חומרי ארכיון נדירים. העובדה שדונקל, כצלם צילם גם צילומי משפחה אישיים, מוסיפה לסרט רובד אישי ואנושי מעבר לסרטי התעמולה שצילם וביים

תשעה חודשים גדל תינוק ברחם אימו. שמונה ימים אחר כך מחוייב בעלה למול אותו, את הילד שבקרבה צמח, שדרכה יצא בכאב. הבעל מברך, היא עצמה נותרת, צופה מרחוק על הברית הנכרתת בין בנה ובוראה. הרגע, שנמשך במציאות מספר דקות, הוא שיא ותהום במתח שבין אמונה, לבין מוסכמות חברתיות ורגשות פשוטים של אמהות, שבכול מקרה אחר היו מוסרות את חייהן בכדי למנוע פגיעה בבנן.
הסרט מתמקד בשמונת הימים שבין לידה לברית, שבוע בו לכל אישה עוצמת הרגשות מביאה את פסגת האושר, לגעת גם בתהומות של כאב. ימים בהם נגלים קצוות היחסים עם בורא עולם: זה השותף לבריאה, גוזר הגורלות, שקרוב ורחוק יותר מאי פעם.
האם יש דרך בה אישה עובדת את אלוהיה? אוהבת את אלוהיה? כועסת עליו?
ברית הוא סרט על נשים, על אלוהים ועל מה שביניהם.

בקיבוץ אשבל שבגליל פועלת פנימייה לבני נוער בסיכון גבוה, שנפלטו מכל מסגרת אחרת. מטרתה להחיות את המודל הקיבוצי, תוך בחינה מחודשת של ערכים כגון שיתוף, שוויון, אחווה ואחריות הדדית.ויקי ויואב, שני מדריכים אידיאליסטים, מלווים את ברוך, אורה, יעל ומשה, בני הדור הראשון לעלייה מאתיופיה. הם רואים בחינוך אמצעי לשינוי מציאות, שבה 20 אלף מבני העדה האתיופית מתמודדים עם משבר זהות ועם השלכותיו - כעס, אלימות, אלכוהוליזם ופשע. הסרט מלווה במשך שנה קבוצה של צעירים אידיאליסטים ובני נוער מנוכרים, המעורבים אלה באלה במאבק על הגדרת מקומם בחברה הישראלית.

שנת 2005 היא שנה גורלית בעבור דניאל צאל ואלעד ברק – הם אמורים להתגייס לצבא. בני 18, עדיין ילדים, וכבר פיתחו לעצמם השקפת עולם המכתיבה להם את דרכם. חלומו של אלעד הוא להתקבל לסיירת מטכ"ל. לדניאל תמיד היה ברור שהוא רוצה להתגייס, אך ארבעה חודשים לפני הגיוס שינה את דעתו. אצל שניהם עוצבה השקפת העולם על ידי הוריהם שגדלו גם הם על מיתוסים של הקרבה ושל עלילות גבורה.זהו סיפור על ארץ שסועה, וילדיה המחפשים דרך, על רקע מציאות מאיימת ומתעתעת וההינתקות מרצועת עזה. סרט על חלומות גדולים וחלומות קטנים, על אנשים ואדמה והורים החרדים לנער שגדל.

5 ביוני 1982, בוקר. כ-100,000 חיילים יוצאים למתקפה. באופן רשמי מדובר בגיחה קצרה בעומק 40 קילומטר לדרום לבנון, כדי לגרש משם את אש"ף. בפועל, מבצע שלום הגליל הופך עד מהרה למלחמת לבנון, ולבנון הופכת לוויטנאם של ישראל. כ-100,000 חיילים יצאו ללחום בדרום לבנון ו-400,000 אזרחים יצאו לכיכר מלכי ישראל להפגין נגד. 18 שנים של מלחמה ושתי אינתיפאדות (1987, 2000) טילטלו את החברה הישראלית בין המראות הקשים של הפיגועים לבין פעולות שנויות במחלוקת של חיילי צה"ל.
קבוצה של חיילים המכונים סרבנים לקחה על עצמה לחשוף את הפנים האמיתיות של המלחמה, תוצאותיה ומשמעותה. האם המלחמות של ישראל הן מלחמות צודקות או שמא הן לעיתים תוצאה של מחדלים פוליטיים ויהירות של פוליטיקאים. האם יש לחיילים ולאזרחים זכות לדעת על מה ובשם מה הם נקראים לקרב ונהרגים. הסרט עוסק באיוולת ובחוסר התועלת של המלחמות. זהו מבט קשה ונוקב, חשבון נפש בלתי מתפשר על החברה הישראלית, הכיבוש והדיכוי, על שאלת האחריות לפשעי המלחמה המתבצעים בהוראת הקצינים וראשי הצבא והפוליטיקאים.
5 חיילים וקצינים המסרבים לקחת חלק בפעולות צה"ל בשטחים חושפים בפנינו את ההתלבטויות האישיות בבואם לנתח את משמעות מיתוס הצבאי בישראל. יואל פיטרברג, טייס: אלי גבע, מח"ט: סרחיו יאני, לוחם: יגאל עזרתי, טנקיסט וגדי אלגזי מעמידים כחיילים וכאזרחים שאלות נוקבות על משמעות האחריות האישית של כל אחד מאיתנו, על גבולות המוסר והמצפון, ועל משמעות הקיום שלנו כעם שלמד לחיות על חרבו.