×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

תשעה חודשים גדל תינוק ברחם אימו. שמונה ימים אחר כך מחוייב בעלה למול אותו, את הילד שבקרבה צמח, שדרכה יצא בכאב. הבעל מברך, היא עצמה נותרת, צופה מרחוק על הברית הנכרתת בין בנה ובוראה. הרגע, שנמשך במציאות מספר דקות, הוא שיא ותהום במתח שבין אמונה, לבין מוסכמות חברתיות ורגשות פשוטים של אמהות, שבכול מקרה אחר היו מוסרות את חייהן בכדי למנוע פגיעה בבנן.
הסרט מתמקד בשמונת הימים שבין לידה לברית, שבוע בו לכל אישה עוצמת הרגשות מביאה את פסגת האושר, לגעת גם בתהומות של כאב. ימים בהם נגלים קצוות היחסים עם בורא עולם: זה השותף לבריאה, גוזר הגורלות, שקרוב ורחוק יותר מאי פעם.
האם יש דרך בה אישה עובדת את אלוהיה? אוהבת את אלוהיה? כועסת עליו?
ברית הוא סרט על נשים, על אלוהים ועל מה שביניהם.

בקיבוץ אשבל שבגליל פועלת פנימייה לבני נוער בסיכון גבוה, שנפלטו מכל מסגרת אחרת. מטרתה להחיות את המודל הקיבוצי, תוך בחינה מחודשת של ערכים כגון שיתוף, שוויון, אחווה ואחריות הדדית.ויקי ויואב, שני מדריכים אידיאליסטים, מלווים את ברוך, אורה, יעל ומשה, בני הדור הראשון לעלייה מאתיופיה. הם רואים בחינוך אמצעי לשינוי מציאות, שבה 20 אלף מבני העדה האתיופית מתמודדים עם משבר זהות ועם השלכותיו - כעס, אלימות, אלכוהוליזם ופשע. הסרט מלווה במשך שנה קבוצה של צעירים אידיאליסטים ובני נוער מנוכרים, המעורבים אלה באלה במאבק על הגדרת מקומם בחברה הישראלית.

שנת 2005 היא שנה גורלית בעבור דניאל צאל ואלעד ברק – הם אמורים להתגייס לצבא. בני 18, עדיין ילדים, וכבר פיתחו לעצמם השקפת עולם המכתיבה להם את דרכם. חלומו של אלעד הוא להתקבל לסיירת מטכ"ל. לדניאל תמיד היה ברור שהוא רוצה להתגייס, אך ארבעה חודשים לפני הגיוס שינה את דעתו. אצל שניהם עוצבה השקפת העולם על ידי הוריהם שגדלו גם הם על מיתוסים של הקרבה ושל עלילות גבורה.זהו סיפור על ארץ שסועה, וילדיה המחפשים דרך, על רקע מציאות מאיימת ומתעתעת וההינתקות מרצועת עזה. סרט על חלומות גדולים וחלומות קטנים, על אנשים ואדמה והורים החרדים לנער שגדל.

5 ביוני 1982, בוקר. כ-100,000 חיילים יוצאים למתקפה. באופן רשמי מדובר בגיחה קצרה בעומק 40 קילומטר לדרום לבנון, כדי לגרש משם את אש"ף. בפועל, מבצע שלום הגליל הופך עד מהרה למלחמת לבנון, ולבנון הופכת לוויטנאם של ישראל. כ-100,000 חיילים יצאו ללחום בדרום לבנון ו-400,000 אזרחים יצאו לכיכר מלכי ישראל להפגין נגד. 18 שנים של מלחמה ושתי אינתיפאדות (1987, 2000) טילטלו את החברה הישראלית בין המראות הקשים של הפיגועים לבין פעולות שנויות במחלוקת של חיילי צה"ל.
קבוצה של חיילים המכונים סרבנים לקחה על עצמה לחשוף את הפנים האמיתיות של המלחמה, תוצאותיה ומשמעותה. האם המלחמות של ישראל הן מלחמות צודקות או שמא הן לעיתים תוצאה של מחדלים פוליטיים ויהירות של פוליטיקאים. האם יש לחיילים ולאזרחים זכות לדעת על מה ובשם מה הם נקראים לקרב ונהרגים. הסרט עוסק באיוולת ובחוסר התועלת של המלחמות. זהו מבט קשה ונוקב, חשבון נפש בלתי מתפשר על החברה הישראלית, הכיבוש והדיכוי, על שאלת האחריות לפשעי המלחמה המתבצעים בהוראת הקצינים וראשי הצבא והפוליטיקאים.
5 חיילים וקצינים המסרבים לקחת חלק בפעולות צה"ל בשטחים חושפים בפנינו את ההתלבטויות האישיות בבואם לנתח את משמעות מיתוס הצבאי בישראל. יואל פיטרברג, טייס: אלי גבע, מח"ט: סרחיו יאני, לוחם: יגאל עזרתי, טנקיסט וגדי אלגזי מעמידים כחיילים וכאזרחים שאלות נוקבות על משמעות האחריות האישית של כל אחד מאיתנו, על גבולות המוסר והמצפון, ועל משמעות הקיום שלנו כעם שלמד לחיות על חרבו.

אך בעזה חוקי הטבע אינם שולטים אלא הכיבוש. בין שדות ירוקים, פירות אדומים שמיים וים מצטיירת לרגע תמונה כמעט פסטורלית של חקלאים המנסים למצוא את לחמם בעבודת ידיים קשה ומפרכת של האדמה.בשנה גורלית זו בעזה  תיעדה הבמאית מלווה בצוות עזתי  את המעגל החקלאי של גידול התות. השלבים השונים, התקוות, האכזבות, האירועים הפוליטיים שהשפיעו מייד על חייהם של החקלאים. שתילי האם מגיעים מישראל לעזה ושם בשדות בית להיא גדלים השתילים מהם ינצנץ  תות אדום  המיועד לשיווק לאירופה.דמיינו סיפור על תקוה, ייאוש,  כיבוש, גלובליזציה ופוליטיקה ובמרכזו פרי קטן ואדום - תות. זהו סיפורו של תות שרצה עצמאות.

משהוא בין  חלום  לזיכרון.אולי, שחרור מופלא ובלתי אמצעי של הגוף, שבו כל אחד יכול להפוך לרגע ל"אדם רוקד".  דבר מה שהוא בין חלום לזיכרון מוביל את ההתפתחות האסוציאטיבית של הסרט. המצלמה נודדת בין בית הקפה, מזרקות פריז, חדרי חזרות, ארובות תעשייתיות, פסי רכבת, חלקות יער אינסופיות, ו"ריקודי" דובי קוטב מתחת למים,   המשתלבים חיפשתי רגעים שבין רך אינסופי ושקט מכונס, להתפרצות פתאומית של רגשות, אלימות, ואיבוד שליטה.ראשיתו של הסרט בפריז ב 2002, המקום בו נפגשנו לראשונה, והמשכו בוופרטל גרמניה בשנת 2005, עיר הבית של פינה ולהקתה.סרט דוקומנטרי מנקודת מבט אישית ואינטימית על פינה ועולמה. "It looks very chaotic but somehow makes sense" אומרת לי פינה בחדר החזרות, בו היא רוקדת ומשחזרת  חלקים מהסולו שלה במופע "Danzon".

ב-1960 יצר הבמאי הצרפתי כריס מרקר את הסרט "צד שלישי למטבע": מסה קולנועית פילוסופית על מדינת ישראל בת ה-12. הסרט עטור הפרסים הבינלאומיים משרטט דרך שברי מראות היום יום הגלויים של ישראל הצעירה, את האופק הנסתר, ומתריע על הסכנות המוסריות הצפונות לה. חצי מאה מאוחר יותר מציתה נבואתו את המסה החזותית-פילוסופית של הבמאי דן גבע שיוצא בעקבות הזיכרון הקולנועי האבוד של הדימויים הנבואיים של מרקר.

פורטרט אינטימי של גבריות ישראלית, על שלושה ציידי בחורות מושבעים, בחוף ימה של תל-אביב. במאי הסרט-צלם, אמן אוונגרד וצייד בחורות בזכות עצמו, עקב בין השנים 1975-2005 אחר חברו הקרוב, רוני סגמן ושני ידידיו: אלון חוטיני ודיוויד האירי, שמעולם לא מפסיקים להמציא דרכים חדשות לרדוף אחר מושא תשוקתם הנצחי: האישה. גיבורי הסרט מסרבים להיכנע למוסכמות החיים, החברה והזמן, יורדים יום יום לאותו חוף ים: חורף, קיץ, סתיו ואביב, באדיקות דתית, כאילו הייתה זו שליחות אלוהית עלי אדמות, הכל על מנת להשיג את מנת הצייד היומי: עוד כיבוש ועוד כיבוש. כיבוש לשם כיבוש, שלא מוביל אלא לכיבוש הבא.

עם השנים משרטט הסרט דיוקן גברי-ישראלי ומעלה שאלות נוקבות על אימפוטנציה פיסית ורגשית, על רגשי נחיתות על רקע עדתי ועל זהות גברית, ישראלית ויהודית, ברצועת חוף ימה של תל אביב. רצועת חוף שככל שהיא מתאמצת להיות בועה המסרבת להיות חלק מהמציאות הישראלית כך היא גם, בעל כורחה, מגדירה ומתארת אותה.

סרט דוקומנטארי העוסק בחייהם של פועלים (שב"חים) פלסטינים בחניון תת קרקעי של קניון נטוש בצומת גהה.

סרטה המרגש של רונית קרצנר על הנושא הטעון של אימוץ ילדים. אמה הביולוגית של קרצנר היא צרפתייה שהגיעה במיוחד לארץ כדי ללדת ולמסור אותה לאימוץ. קרצנר אומצה ע"י זוג ממוצא אמריקני, ובסרט כואב זה היא חושפת יחד עם מרואייניה ( כולן "מרואיינות") את הבעיות מכל הצדדים. הילדים הביולוגיים שלא מבינים למה נטשו אותם, ההורים המאמצים שלא מבינים למה הילד נוהה אחר הוריו הביולוגיים, למרות כל האהבה שקיבל מהם. והאמהות שמסרו ילד לאימוץ וצריכות לחיות כל חייהן עם תוצאות החלטה זו.