×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

החשוד העיקרי הוא סרטו התיעודי של הבמאי יקי יושע, בו הוא ניסה להתחקות אחר השתלשלות העניינים שהובילה למותם של שלושה עשר ערבים אזרחי ישראל במאורעות אוקטובר 2000.
באוקטובר 2000 פרצו ביישובים ערבים ברחבי הארץ מהומות, בפברואר 2001 התחילה לפעול ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים ונסיבות מותם של 13 ערבים ישראלים – כולם בתחומי המחוז הצפוני של המשטרה. היו שהאשימו בתוצאות את "החשוד העיקרי" - מפקד המחוז הצפוני, ניצב אליק רון. ואולם, ככל שמעמיק הסרט לחקור, נארגת תופעה של פער בין אליק רון, האדם הפרטי לבין ניצב רון, הפרסונה הציבורית.

כנס שנתי עולמי של נמוכי קומה המתקיים בסן פרנסיסקו. בכנס משתתפים 1,600 גמדים מכל העולם המבלים יחד כשבוע. המילה גמד נושאת בתוכה פחדים כמאיים של סיפורי אגדות, אנו מכירים אותם מסרטי אימה על גמדי אופל רשעים ומעוררי פחד שהגמדים הטובים מ"שלגיה" לא תמיד מצליחים להפיג. מה אנו יודעים עליהם באמת? מה זה אומר להיות איש בוגר בגובה ילד? כיצד הם מתמודדים עם חריגותם וכיצד החברה משתקפת דרכם? הסרט שלנו עוקב אחרי הכנס וחויותיו מנקודת מבט של אחד ממשתתפיו.

גיבורנו הינו אהרון זילברברג, בן 34, הוא מתנשא לגובה מטר ועשרים. אהרון הוא גמד. לאהרון יש תכניות עד השמיים. הוא חולם להיות טייס, הוא מריץ מופע סטנד-אפ והוא משיט יאכטות. הוא רהוט וגלוי לב עד כאב וחלומו הגדול הוא למצוא אהבה. אנו פוגשים אדם שנולד בפאריס וחונך על ידי הוריו להיות הכי משכיל, הכי בטוח בעצמו, הכי ידען - כדי שיוכל להתמודד עם עולם שלא תמיד יודע איך להתייחס לחריגים. חבריו המשביעים אותו ש"אתה לא חוזר הנה בלי כלה".

יום שישי 11 ביולי , מזג האוויר די יפה, חמים בחוץ, עננים בשמים ורוח קלה נושבת. מכיוון היער נשמעות יריות. כנראה מדובר באימונים שכן ביער יש בסיס "...
במילים אלו נפתח יומנו של קאזימראס  סאקוביץ, עיתונאי פולני, שחי בכפר פונר, כעשרה ק"מ מוילנה. מקום שבין השנים 1941- ל- 1944 שימש כגיא ההריגה של יותר ממאה אלף איש, מרביתם הגדול יהודים.  סאקוביץ שמבין כי משהו לא תקין מתרחש מעבר לחלונו, החל לרשום
כל מה שראה ושמע. בגלל מחסור בנייר כתב על פיסות נייר זעירות ועל שוליו של לוח שנה ישן. את דפי היומן החביא בתוך בקבוקי לימונדה ריקים וסגר אותם בפקק, אחר כך קבר אותם באדמת גינתו. סה"כ תיעד ביומנו, 835 ימים של רצח עם.  התיאור של סאקוביץ שונה מכל מה שאנו בד"כ מכירים על השואה. הוא אינו מתמקד ביהודים, אלא דווקא בתושבי כפרו הפולנים והליטאים.  
הסרט עוקב אחר המתואר ביומן אבל מנסה להעשיר אותו. סאוקיביץ, ממעט בסיפורים אישים, אלא מתמקד בעובדות, כמויות, תיאורים גראפים. הגיבורים של סאקוביץ הם חסרי פנים וזהות. הסרט מנסה לתת שמות ופנים לאותם אנשים.

"ילדים בשלט רחוק" – הוא  סרט מסע  תיעודי  ואישי ( 52 דק'), המנסה לפענח את חידת ההורות של העובדים התאילנדים, אשר קישרי החום והאהבה בינם לילדיהם, מושתתים על טלפונים ומכתבים. מתוך הוויית חיי הדתית/קיבוצית, אני מנסה להבין מה מכריע במשוואת הכסף מול הרגש אצלם - הכרח או בחירה, תרבות שונה או מציאות כלכלית קשה. כל העת עומדים לנגד עיני ילדי ואשתי  המעורבים מאד בעשיית הסרט, כמודל אחר לקשרי הורים וילדים. התשובות שאני מקבל בדבר הצורך בכסף ללימודים וכסף לבית לא מספקות אותי ואני מחליט להצטרף לאחד הזוגות בחזרתו לתאילנד. כאשר אני רואה את חציה השני של התמונה נדמה לי שאני מוצא תשובות שלמות יותר, אך יחד עם זאת, נפתחות לי שאלות חדשות...סרט אוהב אדם, המעלה חיוך על פני הצופה ,אך יחד עם זאת מותיר חומר רב למחשבה.

"אחת בודדת", הוא סרט על תקופה מבולבלת בה המלחמה נראית לחלק מאתנו כפשע, בו הצבא הישראלי יושב על ספסל הנאשמים, ולחלק אחר, הרואה בכתב האישום נגד הצבא הישראלי את המשכו הישיר של משפט דרייפוס. כל התהליך שנראה אצל האחד חלק מהלוחמה נראה אצל האחר כרצח בדם קר. הדימויים כבר הפכו מזמן לחלק דומיננטי במעשה המלחמה, והצלף הוא מטרה מצוינת לצורך העניין. המאבק על השחרת או טיהור שמו הוא המשך של אותה המלחמה.
לראשונה בפנים גלויות ובגילוי לב מדהים מתעדת המצלמה את האנשים הבודדים והמנותקים שגדלו ובגרו לתוך המלחמה הבלתי נגמרת ביננו לבין הפלשתינאים.
מתחבטים והורגים, מתחבטים ומתייסרים על האחת בודדת.

בעקבות קריסת שיחות השלום הישראליות-פלשתינאיות בקמפ-דויד בשנת 2000, צילם נשר סדרת שיחות עם פוליטיקאים ישראלים ופלשתינאים אודות "לב המאפליה" של הסכסוך.
במקביל, תיעדו נשר וצלמו דוד גורפינקל את רקדנית הבטן הרוסייה-ישראלית במהלך עבודתה על מופע שאפתני יחד עם ארבע נגנים פלשתינאים-ישראלים.
לבסוף שזר נשר את שני הנרטיבים לנרטיב קולנועי שמעמת היסטוריה ומיתולוגיה, מציאות ודמיון, שתוהה אודות כשל התקשורת הבלתי נסבל של הסכסוך ה"גדול" והסכסוכים ה"קטנים" שבין שתי התרבויות.

מפעל כימי בדרום הארץ. חבורה של פועלים צעירים מנסים להתארגן ולהקים ועד. הם לא רוצים העלאה בשכר, הם רק רוצים שיתייחסו אליהם בצורה אנושית יותר. שהם יוכלו להגיד "אנחנו" במקום "אני". אבל בעל המפעל חושב אחרת, והוא יעשה הכל כדי שלא יהיה ועד במפעל. הוא מרסק אותם. במקרה הוא גם חברו הטוב של ראש הממשלה.

סקר בן ה18, בדואי מהגליל, מחליט להתנדב לשרת בצנחנים, למרות התנגדותה הנחרצת של אמו. 'אתה בוגד בכפר שלך, בעם שלך, בדת שלך', היא מטיחה בו.

אבל סקר נחוש—הוא מאמין כי אם ישרת בצבא וימלא את חובותיו, מדינת ישראל תעניק לו זכויות. סקר ומשפחתו גרים בכפר סוועד בגליל, שהיה 'כפר לא מוכר' עד לפני כעשר שנים, אבל עד היום לא מחובר לחשמל. סקר חולם להצליח ולחבר את ביתו לחשמל, וכך להציל את בריאותה של ריאן, אחותו הקטנה, הסובלת ממום בלב וזקוקה לאינהלציות כמה פעמים ביום.

הסרט עוקב אחרי חייו ועבודתו של האמן, הפסל והצייר מנשה קדישמן, חתן פרס ישראל בן ה-73 (בעת עשיית הסרט). הסרט מתאר את סדר יומו, השחייה בבריכת גורדון בתל אביב בשעת בוקר מוקדמת, העבודה בסטודיו שלו וציור הכבשים שהפכו להיות סמלו המסחרי.

הסרט חושף את סיפורו המרתק של פרד דונקל: צלם, מפיק ואיש עסקים גרמני נוצרי שנישא לאישה יהודיה ונאלץ לברוח בשנות ה-30 מגרמניה הנאצית לפלשתינה - א"י, יחד עם אשתו ובתה. דונקל, שהיה חבר במפלגה הנאצית הוכרז ע"י שלטונות גרמניה כעריק. בארץ ישראל הפך לצלם ובמאי מגויס לתעמולה הציונית. בנוסף סיפק דונקל שרותי צילום ועריכה למוסדות בריטים ויהודים וכן לעסקים וליחידים. דונקל מלווה בצילומיו, את תקופת ההתיישבות בארץ ישראל, משנות ה-30 ועד לקום המדינה. לאחר מותה של אשתו הראשונה נישא דונקל למרתה, נצולת שואה שעלתה לפלשתינה - א"י מצ´כיה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בגיל חמישים ושבע הופך דונקל לאב, ואז לאחר כחודש נפטר מהתקף לב בעת הפצצה מצרית במלחמת העצמאות. רותי, התינוקת שגדלה בלי להכיר את אביה, מחליטה בעקבות חלום ולאחר שנים של הכחשה ודיס-אינפורמציה להתחקות אחר שורשיו של אביה.
סיפור חייו מתגלה כשזור בקונפליקטים ומסתורין. יד הגורל מובילה אותו לפלשתינה פעמיים בחייו וכן מובילה אותו לקשר הדוק עם הציונות, דרך סיפור האהבה שלו לנשים יהודיות ודרך המקצוע שניכס לעצמו.
הסרט חושף לראשונה את עבודתו המעניינת והייחודית של דונקל ומכיל חומרי ארכיון נדירים. העובדה שדונקל, כצלם צילם גם צילומי משפחה אישיים, מוסיפה לסרט רובד אישי ואנושי מעבר לסרטי התעמולה שצילם וביים