×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

העיר לוד קרובה לתל אביב, במרכז הארץ, עולה לכותרות בדרך כלל עקב מעשי רצח, נקמה, פשע וסחר בסמים. אבל לוד, היא גם עיר שחיים בה יהודים, מוסלמים ונוצרים בערבוביה של צבעים וצלילים – קריאת מואזין מהמסגדים, צליל פעמוני כנסיית ג'ורג' הקדוש, תקיעות שופר מבתי הכנסת, קולות השוק ורעש מטוסים. העיר שבצפונה נמצא שדה התעופה הבינלאומי ובדרומה כלא איילון, היא גם עיר עם היסטוריה בת 5000 שנה. אבל זו, קבורה מתחת לערימות זבל, עזובה והרס אורבני.
ציפי רייבנבך, במאית הסרט, הייתה תינוקת כאשר הגיעה ללוד בשנת 1950 עם הוריה, עולים חדשים, שניהם ניצולי שואה. היא עזבה את העיר בשנת 1977 כשהיא אלמנת מלחמת יום כיפור  ואם לילדה קטנה. כשחזרה רייבנבך ללוד עם מצלמה, היא התקבלה במטר אבנים. היא מצאה עיר אלימה ועוינת. עיר של מציאות הזויה, סוריאליסטית, עיר שרואה במצלמה אויב, עיר ללא רחמים. העיר נראית גל אשפה דקדנטי, עיר חורבות שלעיתים עושה איתה יד המקרה חסד ומצמיחה לה לפתע פתאום, פרח מרהיב עין.

במאי הסרט חי כהן נפצע ב 1986 במהלך קפיצת ראש חדה לבריכת שחייה. לאחר זמן הסתגלות מסוים, מצא אדם שהסכים, תמורת קורת גג ומשכורת חודשית, להעמיד עצמו לעזור לו בכל אותן פעולות יומיומיות שכעת לא עלה בידו לבצען, פעולות כמו מקלחת, לבישת מכנסיים, סחיטת מיץ אשכוליות, פתיחת מתנות.שמו של אדם זה הוא סמואל מוקנדה והוא חי בבית של חי במשך עשר השנים האחרונות. מערכת היחסים שנתפתחה בניהם נתפסת באופן כה ברור וכמעט מובן מאיליו, בדומה אולי, ליחסים שאדם מנהל עם כפות ידיו. אך יחד עם זאת, באותה נשימה, היא מהווה תעלומה גדולה.סמואל נולד, גדל והקים משפחה בכפר קטן בצפון קניה. אישתו וילדיו מתגוררים כעת בבית אבן גדול - פרי שכר עבודתו. הוא מבקר אותם פעם בשנה למשך חודש אחד. בהיעדר חיבור לחשמל ומים זורמים החיים שם סובבים סביב הקיום הבסיסי. גידול תירס, אגירת מי גשם לרחצה וכביסה, בישול על אש, אור עששית.דרך חייו של סמואל מכילה שני עולמות שונים כל כך, כמו מעבר חוזר ונשנה בזמן חדור בתחושת חובה.

אנה ושלמה מרכוס הגיעו לירוחם בעקבות חלום שחלמה אנה. אנה היא ציירת גרמנייה בת 85. שלמה, בעלה, בן 89. זה 13 שנה מתגורר הזוג בירוחם. בעיירה מדברית ונידחת זו מצאו עצמם במפתיע מעורים ומשפיעים על חיי הקהילה וזוכים לפריחה והתחדשות בערוב ימיהם.

חיים ומגדלים ילדים בישראל, כשישראלים ופלשתינים הורגים אלה את אלה. אלו ימי האינתיפאדה השנייה. חרדות חדשות ושאלות מוסריות וקיומיות מתערבבות עם פיסות מחיי משפחתה של הבמאית. זרם של דימויים, קטעי וידאו ביתיים ומאורעות היסטוריים גדולים מקבלים משמעויות חדשות. במסעה אל העבר מחפשת מיכל אביעד אותות של תקווה, שירמזו על אפשרות לחיים עתידיים של ילדיה בישראל.

ג'והר אבו לאשין יכול היה להיות כוכב העל של האגרוף העולמי אלמלא נולד בנצרת כערבי ישראלי. הדגל הישראלי שהניף כשזכה בתואר העולמי בפעם הראשונה, והדגל הפלסטיני שהניף כשזכה בו בשנית, הפכו קריירה מבטיחה של כוכב זוהר, לסיפור טראגי של זהות חצויה בלב הסכסוך המזרח-תיכוני. הסרט עוקב אחר הקאמבק האחרון של אבו-לאשין מחוות הסוסים שלו בטנסי, דרך קרב עולמי בנצרת, והקרב הגדול של חייו שהוא מתכנן עם ערפאת בעזה.

"אפשר לומר עלי, את מה שהנביא ירמיהו להבדיל, אמר על עצמו: איש ריב ומדון. אם יש בך אמת פנימית ואתה חייב להלחם עליה – אתה לא יכול להיות איש שקט". במילים אלה נפתח  "הנדון: אורי אבנרי" אשר מפגיש את הצופה לראשונה עם דמותו המורכבת של לוחם השלום הותיק והעיתונאי החשוב והמשפיע אורי אבנרי. סרט דיוקן של המוהיקני האחרון של השמאל הרדיקלי הישראלי, אשר בגיל 78 ממשיך לשאת בגאון את נס השלום הישראלי-פלסטיני. פורטרט של אדם שנוי במחלוקת, מלא סתירות פנימיות, המייצג בצלמו ודמותו, את רוח התקופה בה צמח ואת ההיסטוריה המסוכסכת של מדינת ישראל. אבנרי, האיש שהישראלים אוהבים לשנוא, יוצר אצל הצופים את אותן רגשות אמביוולנטיים עזים שיצר בקרב האנשים ששיחקו תפקיד בחייו הוא.
הסרט נע בשני צירי זמן מקבילים: הביוגרפי, משרטט את חייו ופועלו של אבנרי ומשלב ראיונות עם אנשים שלקחו חלק בחייו עם קטעי ארכיון, חלקם נדירים, הערוכים בסגנון של "יומני חדשות". השני, האישי והעכשווי, מתעד את אבנרי ואשתו רחל בחייהם הפרטיים ובוחן את מערכת היחסים הייחודית ביניהם, לאורך השנתיים הדרמטיות, לפני ובזמן אינתיפדת אל-אקצה, שהפכו את חלומו של אבנרי  לשלום במזרח התיכון לאפשרות קלושה. "הנדון: אורי אבנרי" משרטט תמונה של חיל נצחי ובלתי מתפשר ששילם מחיר אישי כבד על נאמנותו המוחלטת לתפישת עולמו.

הסרט ארבעה ילדים שלי מספר את סיפורה של נלי פורטוגז אשר גידלה ארבעה ילדים בעלי תסמונת דאון לאחר שאיבדה שניים מתוך ארבעת ילדיה. בתה אירית הייתה חיילת כאשר נהרגה באירוע חבלני בשעה שניסתה להציל מישהי אחרת.

את הבן דון, פסנתרן מחונן, מאבדת נלי בתאונת דרכים. לאחר שנה של אבל כבד ומוות פנימי מחליטה נלי להיות לאם לילדים בעלי תסמונת דאון שננטשו על ידי הוריהם. תוך שנגדעה אימהותה היא מצמיחה מתוכה אימהות חדשה, וכמו שהיא משקמת את הילדים שהיא אוספת, כך נותנים לה ארבעת הילדים טעם חדש לחייה.

פראדיס, כפר דייגים שקט הצופה לים התיכון, נשאר אחד הכפרים הערביים הבודדים שנותרו במישור החוף אחרי מלחמת 1948. כשהבמאית מתחילה לחקור את סודות הכפר שלה היא מוזהרת בל יהיה גורלה כשל סועאד – אותה "ילדה רעה" מיתולוגית, שבעטה בכל מוסכמה פוליטית והפכה לפעילה באש"ף. היא הפרה את שתיקת הכפר, נענשה על כך במאסר ממושך, ולבסוף עזבה את הארץ. הסרט מוביל את הבמאית לאנגליה, שם היא מגלה את מיסיס סועאד ג''ורג'', דוקטור למשפטים. אישה שלמרות מימושה עצמי, עדיין רדופה על ידי הכפר והעבר. המפגש בין שתי הנשים מאותו הכפר גורם לבמאית לתהות, האם למרות מרחק הדורות ביניהן, גורלן אחד – מחוץ לפראדיס.
יומן קולנועי על גן עדן אבוד, ועל הגשמה נשית בין הפטיש של אפליה כמיעוט לאומי, לבין הסדן של דיכוי דת ומסורת.

סלים דאו, שחקן ובמאי תיאטרון, מספר בסרטו הראשון כבמאי על עקורי הכפרים הפלסטינים בשנת 1948 אשר מחזיקים במפתחות בתיהם שנהרסו ושמהם גורשו. הם מחזיקים במפתחות ומקווים לחזור לכפריהם לבנות את בתיהם ולחיות בהם שוב.
דאו, בן הכפר בעינה שליד כרמיאל יוצא למסע בגליל בין חורבות הכפרים, הבוסתנים היבשים, מטעי הזיתים ששרדו לצד שיחי הסברס אך בעיקר זהו מסע של זכרונות וגעגועים.

זהו סרט על אהבה וזיקנה בחייהם של לינה וסלבה צ'פלין – זוג הבמאים הפעילים הזקנים ביותר בקולנוע הישראלי.
עשיית קולנוע כמפלט מפני הזקנה הבלתי נמנעת.