תעודה

הגוף האנושי, מקור ומושא תשוקה, מחבר בין אנשים ומעורר השראה.
רז ולילך, זוג אמנים, השתמשו בגופם ליצירה, עד שהחיים עצמם התערבו בתכניות.

טיפולי פוריות, הריון תאומים, מום בלב וסרטן – הם רק חלק מהאתגרים שליוו את המשפחה הטריה שתיעדה עצמה, במהלך 6 שנות הישרדות ארוכות.

בשבוע ה-35 נולדו תאומים. נור השתחררה הביתה וים אושפז ועבר ניתוחים, צנתורים, השתלת מסתם וקוצב לב. כששב הביתה, שהה שנתיים וחצי בבידוד, יחד עם אמו ואחותו, מחשש להדבקות במחלות.
כשהילדים התחזקו, התפרץ אצל רז הסרטן. שוב חוותה המשפחה פיצול וחרדה: אשפוז, טיפולים, ניתוחים, והחלמה איטית וכואבת.
כל אותו זמן, בין קירות הבית למסדרונות בתי"ח, תועדה המשפחה בהתהוותה.
התמודדות עם טראומה, דרך יצירה אישית ורפלקסיבית, מציפה את הפער בין החלום למגבלות הפיזיות.אך הסרט אינו על קריסת הגוף המשפחתי. הוא לש בו כחומר אמנותי, כאמת חשופה וכנה שמעידה על כאב ויופי, כמעט ללא מלים. לא תמיד האמנות משנה את המציאות, אך יש בה כדי לרפא ולהציע נחמה, ולרגעים, אפילו חיוך.

70 שנה חלפו מאז התקבצו בביתו של מאיר דיזינגוף בשדרות רוטשילד בתל אביב מנהיגי האומה הצעירה וחתמו על מגילת העצמאות. הטקסט הממלכתי אשר נתן ביטוי לערכים היהודיים והאוניברסליים עליה תהיה מושתתת המדינה שתקום נבחן היום דרך עיניים צעירות. דרך משפטי המגילה השונים שעיצבו את חזון המדינה עם הקמתה ונתנו ביטוי להיסטוריה של העם היהודי, חיפשנו לשרטט פרופיל עכשווי של מדינת ישראל בשנת 2018. בחרנו לבחון את קו התפר שבין החזון למציאות, 70 שנה אחרי, ולהתייחס באופן קולנועי לשני רבדים אלו; חזון המדינה וביטויו ההיסטורי של העם היהודי.

הסרטים יציגו סיפורים אשר במרכזם גיבורים שתרמו לעיצוב דמותה של מדינת ישראל, וכאלו שבוחרים להמשיך לעשות זאת גם היום. הסדרה תכסה מגוון נושאים הלקוחים מתוך ערכי המגילה ומבטאים ערכי יסוד בזהות החברה הישראלית. הסרטים מציגים סיפורים אנושיים אשר עוסקים בסוגיות חברתיות החקוקות בערכי מגילת העצמאות. ביניהם: יחסי דת ומדינה, קליטת עליה, שוויון זכויות וזכויות האזרח בישראל.

דרמת התבגרות אינטימית העוקבת אחר ארבעה נערים ונערות, ספורטאים מצטיינים, שחיים ומתאמנים "באקדמיית וינגייט", בית הגידול המרכזי של התקוות האולימפיות הבאות של ישראל.

גיבורי הסרט ניצבים על צומת דרכים דרמטית, מתחבטים בשאלות של דימוי עצמי, עיצוב זהות, וחוסר רצון להתבגר תוך התמודדות עם מערכת תובענית הדוחפת אותם אל קצה גבול היכולת לאורך שנה בסופה הם יגלו אם יש בהם החוסן הפיזי והמנטלי להיות אלופי עולם. או יתפכחו התפקחות כואבת שתגרום להם להבין שהם שיעבדו את הנעורים שלהם לשווא.

עלילת הסרט נעה בין שגרת אימונים שוחקת לרגעי חסד קטנים. מפציעות כואבות ועימותים טעונים עם המאמנים ועד העפלה לפסגות ספורטיביות שרק ישראלים מעטים ביקרו בהן בעבר. אך לאורך כל הדרך, גם ברגעי המשבר, מה שממשיך להניע אותם קדימה הוא הדחף להיאבק על החלום והפחד לגלות שההתפכחות ממנו תהיה הרבה יותר כואבת.

"שמעון המלך" מבית שאן, מבית שאן הלוקה בתסמונת דאון, הוא בעל ידע יוצא דופן במוסיקה מזרחית ומילדות הוא חולם להיות דיג'יי, לעסוק במוסיקה ולהתפרסם. שמעון מקבל הזדמנות יוצאת דופן להגשים את חלומו כאשר הוא מתקבל לקורס שדרני רדיו. הסרט מלווה את שמעון במהלך ההתמודדות המורכבת, האישית והחברתית, בדרך להיות שדרן ברדיו.
ולמרות זאת, הסרט הוא לא רק סיפורו של "אדם חריג" בחברה "רגילה". הסרט נוגע בתשוקה האנושית של כולנו להתבלט, להצליח ולהותיר את חותמנו בעולם. מסעו של שמעון דהן מבית שאן הוא מסע נפשי, חברתי ופסיכולוגי, של איש אחד בעולם גדול, אשר רוצה לממש את עצמו: להיות "הכי טוב, הכי פתוח והכי שלם", בדיוק כפי שכולנו רוצים להיות.

שיר אהבה סטנדרטי הוא ביוגרפיה מוזיקאלית המספרת את סיפורו של איינשטיין שקולו היה עוגן משמעותי במקום הזה, וסיפורו הוא גם סיפורה של ישראל, העיר תל אביב ואנשיה, של המלחמות ושל ערימות של חברה על הדשא, שנוסעים לאט ומתפוררים בקלות, לוקחים ללב אבל גם כאלה שיש בהם הרבה אהבה.
לאורך חמישים שנות פעילותו ובשלושים האלבומים שהוציא, היה אריק איינשטיין איש של שיתופי פעולה. הוא גילה מוסיקאים צעירים, אימץ אותם, יצר איתם מהפכות מוזיקאליות ואף דחף אותם לקריירות מפוארות. הסיפור התחיל כמעט תמיד באותה הדרך: מוזיקאי צעיר, לעתים ידוע במידת מה ולעתים אלמוני, מקבל בוקר אחד שיחת טלפון מגדול זמרי ישראל ובה ההצעה: "בוא נכתוב קצת מוזיקה ביחד".

הסדרה המקיפה ביותר שנעשתה על קהילת הטרנסג'נדריות בישראל
שיחת בנות" מביאה אל המסך צילום אותנטי של עשר ארוחות ערב ביתיות, שנערכו ברחבי הארץ. כל ארוחה צולמה בבית אחר, במקום אחר בארץ, ובכולן המארחת היא אישה טראנסג׳נדרית, שהזמינה נשים שונות אל ביתה להתארח. רובן הגדול טרנסיות בעצמן. הנשים אירחו בבתיהן הפרטיים, לארוחות ערב שצולמו עם נוכחות של מינימום אנשי צוות. במצלמה אחת, כמעט ללא תוספת תאורה.
אין בסדרה "טסטות", ראיונות מאחורי הקלעים או הוראות בימוי. הסדרה מתעדת את השיחות כפי שהתקיימו. מה שמתקבל הוא שיח חדיש, מעניין ובלתי מתחסד של נשים עם נשים על נשים שבו מתערבבים ללא פילטר אהבה, בדידות, יחסים, כסף, מין, סמים, זנות, גברים, נשים, זין, כוס, כח, משפחות, הורים, ילדים, בתי חולים, ישראל, פוליטיקה ומה לא. "שיחת בנות" מציגה פסיפס אנושי מרתק של נשים חזקות, מעניינות וחכמות, שמגיעות מכל קצוות החברה הישראלית. מפסגת ההיי טק והאקדמיה ועד עובדות תעשיית המין. הפגישות ביניהן מנתצות את הסטיגמות המקובלות על החברה הטרנסית ונותנות לקהילה אפשרות להציג את עצמה באור חדש, כפי שהיא, במילים שלה

בתחילת 2017 יצאה אל הפועל הריסתה של כיכר צינה דיזנגוף. הכיכר הייתה אחד מסמליה האיקוניים של תל אביב ועם השנים הפכה לביתם של בודדים ואנשי שולים החיים בסביבתה. "צינה: סימפוניה של געגועים" מביא את סיפורם של אותם אנשים המתמגנטים אל הכיכר ומעבירים בה את ימיהם. בפרויקט דוקומנטרי במציאות מדומה (VR) הם מדברים על חייהם, על הכיכר, ועל תחושות אובדן, אהבה ואכזבה אשר מביאות אותם לחלוק את אותה בדידות משותפת יום אחר יום. הפרויקט מזמין את הצופה ללכת פיזית בעולם הכיכר הווירטואלי, המשלב אלמנטים של פנטזיה ואנימציה, תוך כדי חוויית הכיכר בשעות השונות של היום.

מסע הרפתקאות אל תוך ההוויה והאמנות של ספרות הילדים העברית והשפעתה על ילדים, מבוגרים ומה שביניהם. זו סידרה על ילדות ישראלית, על חינוך בחרוזים, על התבגרות מאויירת.
במרכז הסידרה נמצא הרגע הטעון שבו הורים מקריאים לילדיהם סיפור ובאמצעותו מעניקים להם תשתית של שפה, ערכים ואתסטיקה. את הרגע הזה משחזרים בסידרה בכירי היוצרות והיוצרים לילדים, שמדברים על וקוראים מתוך היצירות שלהם ומתוך היצירות שקראו להם בילדותם, חורזים שוב את חרוזיהן ופוגשים שוב את איוריהן.
חמשת פרקי הסידרה - שפה, מקום, משפחה, חברה, לילה (ופחדיו) - עוקבים אחרי שלבי היכרותו של הילד עם העולם, אבל גם אחרי שלבי התפתחותה של הזהות הישראלית, שלספרות הילדים יש חלק מכריע בעיצובה – עיצוב השפה, עיצוב המקום, החברה ואפילו עיצובם של הפחדים.

האם הוא היה גאון שהקדים את זמנו במאה שנים ושחרר את האנושות מכבלי הפוריטניות, הדת והצביעות? או שהוא היה נוכל ערמומי ותאב-בצע שגנב מחקרים מקולגות וזיהם את ערכי המוסר האנושי? למרות שהוא הלך לעולמו בשנת 1939 הוא עדיין נחשב ל'יותר חי מאשר מת'. אוהדיו ומבקריו דנים בו כאילו הוא עדיין איתנו. הקלקה על שמו בגוגל מניבה כמות החזרות בערך כמו 'אובמה' וכמעט פי שניים יותר מאשר 'קרל מרקס'. מבלי שנהיה מודעים לכך הוא נוכח בכל אורחות חיינו ובכל אשר נפנה.
אז קבלו אותו... זיגמונד פרויד!
עשרות מרואיינים מחמש מדינות ובארבע שפות ולידם מאיירים ומנפישים, אנשי אקדמיה ומומחים לפרויד, פרופסורים וקומיקאים, פילוסופים ואמנים, כולם מציגים עמדות שונות, בעד ונגד, פרויד. הן האדם והן משנתו.

מוחי (מוחמד), נולד בעזה עם תסמונת מסכנת חיים והובהל בינקותו לטיפול בישראל כשהוא מלווה על יד סבו בלבד. מזה שבע שנים מתגורר מוחי בבית החולים תל השומר, ואינו יכול לשוב למשפחתו. מוחי מטופל ע"י יהודים וערבים המתעלים מעל הזהות, הדת והסכסוך המחלק את עולמו. בעוד שאביו של מוחי דורש את חזרת בנו לעזה, הסב ונכדו עומדים בפני החלטות הרות גורל.