סטודנטים

בקיץ 2014 נמצאת בארכיון יד ושם עדותה של יהודית ארנון ז"ל מ-1992, ארנון, מחלוצות המחול בארץ, ומייסדת להקת המחול הקיבוצית.
עדות הוידאו משמשת כנקודת הפתיחה לעלילה ללא קו ליניארי ומשם מתפתח הסרט למסע פענוח חקירה וגילויי של אותם סיפורים אשר מעלים שאלות על משמעות ה"עדות" וזיכרון.
עדותה מלאה סיפורים משהותה באוושויץ ומחנות העבודה, ופרטים רבים בהם מעורפלים, הקו בין הזיכרון הישן לניסיון לשחזרו יוצרים חלקים לא ברורים של מקומות וזמנים. הסרט מתמקד ב-3 סיפורים הקשורים לגוף תנועה ומחול ולאבסורד של הסיטואציות.
שלושת החלקים מתמקדים כל אחד בדמויות מרכזיות בחייה של יהודית, האישיים והמקצועיים: בנותיה המשחזרות את מפגשה עם ד"ר מנגלה, גיה,רקדנית לשעבר בלהקתה, יוצרת כוריאוגרפיה לסיפור נוסף , הבמאי,אביו ואחיו, המנסים לשחזר את סיפור עמידתה בשלג כעונש על סירובה לרקוד לנאצים והנדר שנדרה להקדיש את חייה למחול.
בסופו של הסרט יתחברו כל המישורים על מנת ליצור מכלול של סיפורה ומסעה האישי. כל זאת מתוך כוונה ישירה של צריבת סיפורה האישי בזיכרון הקולקטיבי.

 

 

מאהר בן השש־עשרה ואחיו הצעיר יוצאים לרחובות הכפר עם עגלת התורמוס הישנה של סבא שלהם. תנועת הקונים בכפר דלילה, ובייאושו פונה מאהר לנצרת עילית, העיר היהודית הסמוכה. ליד הקניון העירוני מתחילה ההצלחה להאיר להם פנים, עד שמגיע הפקח העירוני.

שירה בת ה-22 חיה עם אמה בבדידות במושב במרכז הארץ. אחותה הגדולה תמרה קופצת לביקור לפני נסיעתה לפריז. התגנבות משותפת לבריכה של השכנים, שיצאו לחופשה, הופכת עבור שירה ללא כוונה לרגע של מאבק על עצמאות ונשיות.

"קפה בבל" מתרחש בעולם בו לשפה יש כוח ממשי ונוכחות פיסית, והיא משמשת ככלי העיקרי של תושביו. הסרט מציג יום בבית הקפה "בבל" אליו נכנס מישֶ, אדם בעל מוגבלות ייחודית: הוא אינו שומע, רואה או מבין שפה ־ הוא ה'אחר' האולטימטיבי של העולם. במהלך הסרט מוצג מישֶ מבעד לעיניהם של יושבי בית הקפה, אשר מייצגים שכבות חברתיות שונות, ואילו הם מוצגים דרך נקודת מבטו הייחודית והמבודדת. לאורך הסרט, הולכים ומתחדדים ההבדלים בין מישֶ לעולם שסביבו, ושוב לא ברור מיהו הנורמלי ומיהו החריג

בכפר הנופש שלחוף הים טרם החלה העונה. זוהר מגיעה עם אחותה ואימה לחופשה, האב גם הוא אמור להצטרף איש אינו יודע מתי. במרחבים האדישים משוטטת זוהר, עוקבת במבטה אחר התנועות החמקמקות של המקום, מלקטת רמזים להיעדרותו של אביה. פחד עמוק ואי ידיעה מערערים את זוהר ומאיימים על השלווה המדומה

מרטינה עוזבת את ביתה בצ'כיה ואת אביה החולה בעקבות חלום נושן: לחזור לשורשי המשפחה היהודיים ולסגור מעגל. אוטה-שירה מגרמניה, עוברת חיפוש רוחני מייסר ובסופו מגיעה לישראל. שתי הגיבורות האמיצות מחליטות לעזוב את מולדתן, שפתן ומשפחתן, לעלות לארץ ולהתגייר. מרטינה מחפשת את הדרך הטוטאלית ביותר ומתקרבת לציבור החרדי. אוטה מנסה לחבור לקהילה הדתית לאומית המסויגת, ומגששת אחר אהבה ושייכות. האם יצליחו השתיים במאבקן "להסתפח"? האם יתקבלו למקום ולאום שהמסורת שלו קבעה " קשים גרים לישראל כספחת"?

מתוך רגישות וקירבה מתבוננת הבמאית במסען של המבקשות להצטרף לחברה הישראלית, ומאירה זוויות לא מוכרות בתהליך הפיכתה של אישה, ליהודיה בישראל.

זמן אירועי אוקטובר, 2000, סלמא – צעירה שמנמנה וחולמנית כבת 16, נמצאת  באחת ההפגנות בגליל. כמו שאר האוכלוסיה היא בורחת מפצצות הגז המדמיע והירי, ומוצאת מחסה בבית קרוב.  בחור יפה תואר ופצוע מובל לשם … סלמא מטפלת בו עד שמגיע האמבולנס, ומאותו רגע חייה משתנים. סלמא נחושה למצוא את הבחור. הקשר בין השניים מתפתח אך ורק טלפונית, בהסתר. סלמא דוחה את המפגש עם הבחור שוב ושוב,
עד שאין לה ברירה…

בחצר קטנה של בית קטן מוקף הרים גבוהים משחקת ללי, ילדה קטנה ושמחה. הסתיו והרוח הנושב מביאים איתם את המוות. בסקרנות ובתמימות ילדותית מתמודדת ללי עם מות סבתה.

סיפורו של גיל, גבר בוגדני אשר הגיע ממשפחה שבגידה תמיד הייתה בה חלק בלתי נפרד מהזוגיות. גיל יוצא למסע תיעודי במעמקי ההיסטוריה המשפחתית בשאלה האם אפשר לשבור את הדפוס שחוזר מדור לדור.

הסרט מתרחש בקיבוץ מופרט בן-זמננו ומסופר מנקודת מבטו של גבר בן 60, שמתמודד עם השלכות ההפרטה על חייו המקצועיים והאישיים. מספר אירועים, בניהם מוות של מכר, מביאים אותו להרהר בחייו ההולכים ואוזלים ולניסיון להתקרב אל בנו המרוחק ממנו, שזה עתה חזר משהות ארוכה בחו"ל.