×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

"נראה לי שחייתי כבר מספיק בשביל ארבעה אנשים, הגיע הזמן לסכם, לעשות ספירת מלאי”
כך, במילים מושחזות ובסרקזם אופייני פותח אסי דיין את האוטוביוגרפיה התיעודית שלו.
לאורך הסדרה אסי מספר בקולו החם והמוכר את קורות חייו, כאשר קולו מלווה בחומרים ארכיונים נדירים שרבים מהם טרם נראו.
חייו של אסי מתגלים כדרמה ענקית, כמעט מיתולוגית, על אבות ובנים, על יצירה וקולנוע, על תהילה והרס עצמי, על סיפורה של המדינה.

לקראת סיום שירותם הצבאי ניתנת לחיילים קרביים שאין בידם תעודת בגרות ההזדמנות להשלים את לימודיהם, במסגרת פרויקט "בגרות לוחמים". המצלמה עוקבת באיפוק אחר הדיונים המתחוללים בקורס האזרחות, שאורכו שלושה שבועות ושנידונות בו סוגיות כגון פלורליזם, אפליה וזכויות אדם, על רקע שאלות הנוגעות לזהות אזרחית במדינה יהודית ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. החיילים/תלמידים מבטאים בחופשיות את דם, המעוגנות בחוויותיהם מן השירות הצבאי. הצצה אל רגע קריטי בעיצובם של הצעירים: המעבר מן ההוויה הצבאית אל ההוויה האזרחית, שבו מתעצבת תפיסתם הפוליטית והאזרחית. דיוקן של החברה הישראלית בת זמננו, בהתמודדותה עם הסוגיות המכוננות את המרחב הציבורי והפוליטי שלה.

יונה וולך הייתה משוררת פורצת גבולות שמתה בגיל צעיר והותירה אחריה מיתוס ומעריצים. יותר מ-25 שנה לאחר מותה, מתגלים שבעה סלילי הקלטה מהריאיון שהעניקה וולך לפני מותה לעורכת הילית ישורון, ובו היא מתוודה על המשיכה לשיגעון, ההתנסויות בסמים, המפגש עם אלוהים והסכנות שבכתיבה. סרטו החדש של יוצר "לאה גולדברג בחמישה בתים" שוזר את עדותה של וולך על חייה בראיונות עם דמויות מרכזיות בחייה, בקטעי ארכיון, בשירים ובקטעי אנימציה המתחקים אחר הדימויים, החזיונות והמחשבות שלה.

"שפה אחת ודברים אחדים" של נורית אביב  הינו החלק האחרון בטרילוגיה  אחרי  "משפה לשפה " ו "לשון קודש שפת חול ".
הסרט מציג עשרה דיוקנאות של מתרגמים המדברים כל אחד בשפתו. מסע חוצה ארצות ותרבויות  אל תוך העברית מנקודות  מבע ומבט  שונים. המפגשים מגלים לנו באור חדש את השפה העברית  דרך היצירות הגדולות שנכתבו בה: מהספרות המדרשית ועד ליצירות בנות זמננו.
כולם מדברים בהתלהבות על  מעשה התרגום , מתארים איך שינה את יחסם אל שפתם , איפשר להם להרחיב את גבולותיה עד קצה יכולתה שלה  עצמה.
נושא וואריציות: שפה אחת, העברית,  ודברים אחדים שנאמרים עליה  בשפות וקולות שונים.

מערכת החוק המופעלת על ידי ישראל בשטחים שנכבשו ב-1967 נוכחת באופן יומיומי בחייהם של מיליוני פלסטינים תושבי אזורים אלו, אולם נעלמת כמעט לגמרי מהעין הישראלית. זו מערכת חוק ומשפט ייחודית שבה הצבא הוא המחוקק, הרשות המבצעת והרשות השופטת כאחד.
מאז 1967 חוקק והפעיל צה"ל אלפי צווים צבאיים המסדירים את כל תחומי החיים באזורים הכבושים, כונן מערכת משפט צבאית בה נשפטו מאות אלפי תושבים פלסטינים אשר עברו על חוקים אלו, ואף יצר את המסגרת המשפטית למעברם של חצי מיליון אזרחים ישראלים להתגורר באזור.
מאות משפטנים ישראלים ששרתו כיועצים משפטיים, תובעים ושופטים צבאיים נדרשו לדילמות משפטיות ומוסריות קשות על מנת לקיים מערכת שליטה חוקית ארוכת טווח של אוכלוסיה תחת כיבוש - מערכת הפועלת תחת הפיקוח והבקרה של בית המשפט העליון בישראל ולטענת ישראל גם על פי כללי הדין הבינלאומי.
דרך ניסיונם האישי של משפטנים הצבאיים מתבונן "שלטון החוק" על התפתחותה של מערכת ייחודית ומורכבת זו תוך ניסיון להבין מדוע משקיעה ישראל משאבים כה רבים ביישום מערכת חוק וצדק בשטחים הכבושים? מהו ההיגיון המנחה את האנשים שיצרו את החוק הזה ושפטו לפיו? מהן ההשלכות של קיום מערכת חוק ומשפט שכזו על עקרונות החוק והצדק בישראל?

לאחר שבילה כמחצית מחייו בעולם החילוני, חוזר הבמאי למשפחתו בניסיון ליישב את המחלוקת באמונתם לגבי עולם השדים והרוחות.

סיפורו של צוות דוקומנטארי המחפש לאורכו של מסלול הרכבת הטראנס - סיבירית אחרי מישקה זילברשטיין, מי שברח מביתו כשהיה ילד בן שתים עשרה וחי בקרב להקה של זאבים.
מפגשים הזויים, נופים מרהיבים ותקלות מאיימות במסע חסר התקווה בחבל ארץ שהוא המחצית האפילה של כדור הארץ.
זהו סרט על בדידות ועל תעתועי הגורל, יצאנו לצלם אותו במטרה להתחקות אחר מהי אמת ומהו בדיון הן בסיפור המעשה והן בסגנון עשייתו של הסרט.

מסעה של קבוצת אנשים פלסטינים וגרמנים בדרך להגשמת חלום – בנייתו מחדש של בית הקולנוע הנטוש בג'נין. חדורי אמונה ומוטיבציה, לעיתים מנוגדים בדעותיהם, כולם מלאים בתקווה שהחייאתו  של בית הקולנוע תכשיר את הקרקע מחדש לתהליך של שלום, של חינוך ושל עצמאות חברתית-תרבותית וכלכלית בחברה הפלסטינית.

מאיה ליניק, 84, נולדה בגרמניה, ועלתה לישראל. היא ילדה שישה בנים. לפני 40 שנה שכלה את בנה הבכור, והכאב הזה עומד בינה ובין העולם עד היום.
דרך סצינות משגרת חייה ומערכות היחסים עם בניה, מתפענחת בהדרגה הטראומה המשפחתית ואיתה דמותה החד פעמית של מאיה, ונבחנות הנחות יסוד על אמהות ועל הקשר בין הורים לילדיהם.

במהלך מבצע עופרת יצוקה על קו הגבול של עזה  חורף 2009  באים אנשים מכל רחבי הארץ לצפות בעשן הכבד מעל עזה. הזירה המזרח תיכונית מתוארת בסרט כמו קורידה שבה יש מטאדור ושור, גלגל של מקריב וקרבן שאין מוצא ממנו מלבד למקום אפל בנפש האדם. הסרט משלב פגישות אקראיות לאורך הגבול בזמן המלחמה ברגע חשוף ורועד של זעם ואימה עם קריאה פיוטית של שירה של השחקן אלון אבוטבול וצילומים מקורידה ספרדית של מטאדור ושור. הרגע הטעון של המלחמה בעזה חושף את פניה של החברה בישראל כשהיא מעורערת ומטילה ספק בקשר להמשך קיומה. זהו מסע אבסורדי והזוי של שני קולנוענים מהדרום לארץ אהובה שהפצע המדמם שלה מכריע את חווית הקיום שלהם.