×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

סרט מספר את סיפורה של אום ווג'יה, חיתנה את עשרת בניה ובנותיה ב"בדל". אלו הם נישואי חליפין בהם אח ואחות מתחתנים בהצלבה עם אחות ואח ממשפחה אחרת וכובלים את שני הזוגות לנצח, כאשר גירושי זוג אחד יובילו בהכרח לגירושי הזוג השני בעסקה. כעת מחפשת אום ווג'יה עסקת נישואי בדל לבנה ולנכדתה: הבן ווג'יה שהתאלמן, ובתו הרווקה בת ה-21 מיאדה, דבר הנחשב לחריג אף בחברה המוסלמית. הסרט עוקב אחר ניסיונות שידוך פוטנציאליים, ומברר כיצד בנה האלמן ובתו בת ה-21 מתמודדים איתם. באמצעות סיפור הבנות בחצר של אום ווג'יה מנסה הבימאית לשרטט את מעגל הדיכוי שמופעל בעיקר על ידי נשים כלפי נשים.

שבת, עשר בבוקר. קבוצה של אנשים מבוגרים, פולנים, עם כסאות מתקפלים וצידניות עמוסות, חוצה את בית הקברות של הר הרצל. בצלו של עץ אורן ענק הם מתיישבים במעגל, ודנים בעניינים שברומו של עולם. למעלה משני עשורים, חברי "האקדמיה של הר הרצל" מתכנסים שם. בין הקברים של גדולי האומה הם דנים על תולדות הפילוסופיה המודרנית, קוראים שירה, אוכלים ארוחת צהריים מלאה וחורצים את גורלו של העם היהודי. במשך חמש שנים תיעדה הבמאית טלי שמש את הקבוצה המיוחדת הזו, ובתוכה את מיניה, סבתא שלה, ואת לנה, דודה שלה. הסרט חושף את מערכת היחסים האינטנסיבית והבלתי אפשרית בין שתי הנשים השונות האלה, שנשארו לבד, בלי הגברים שאהבו, אך עם אותה תשוקה לחיים ולהט של נערות מתבגרות. שתי חברות שמגשימות בחייהן תכליות הפוכות, אבל מחוברות לנצח על-ידי היסטוריה וגורל משותפים. התוצאה היא דיוקן אינטימי ומרגש, מצחיק ונוגע ללב, של דור השואה, כפי שלא נראה מעולם.

"ילדי השמש" מביא את סיפורם של ילדי הקיבוצים הראשונים שנולדו בארץ ישראל של תחילת המאה העשרים. הסרט הערוך כולו מקטעי ארכיונים נדירים שצולמו בין שנות ה-30 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20, שירי ילדים והקלטות ישנות שהוקלטו בקיבוצים, קטעים מתקנוני הקיבוץ והקלטות קוליות של בני משפחתו של הבמאי וחבריהם , מחייה עולם נעלם ותרבות אבודה.

תקציר: ב1970, אחרי שמת אביה, הסופר חתן פרס נובל ש"י עגנון, הבינה אמונה ירון שהוטלה עליה שליחות: להוציא לאור את כל יצירות אביה, שנותרו ספונות במגירות בכתבי יד. במסירות שנדמה כי רק בת ואשה יכולה לה הקדישה את חייה ליצירתו, והוציאה לאור 15 כרכים שתורגמו ל-38 שפות. רק כשהמלאכה תמה, והיא בת 81, התפנתה אמונה לכתיבה של עצמה. בסרט, תוך שהיא מגיהה את ספרה "פרקים מחיי" מגלה אמונה פרטים לא ידועים על עגנון, כאשר מבט עיניה הכחולות, המזכיר את זה של אביה, מלווה סיפור אב-בת מיוחד. אמונה ירון(בתו של הסופר ש"י עגנון)

הסרט נעשה בהשראת אורח חייה הצנוע של אידה ומלווה אותה באינטימיות, כשהיא עוקרת מהדירה שבה חיה ויצרה 45 שנים ויוצאת עם אחותה לעתיד חדש. מעתה, כשהיא בת 83 ואחותה בת 81, יגורו השתיים בדירה משותפת בתל אביב. שוב יחד, לראשונה מאז ימי המלחמה, עת נדדו ברחבי גרמניה ופולין, מתחזות לכפריות פולניות ומנסות לשרוד. ביתה של אידה פינק בחולון: דירה קטנטנה, ובה שולחן כתיבה הפונה אל מרפסת הצופה לגן. זה הגן שהיא רואה בעת שהיא כותבת במכונת כתיבה פולנית ישנה. גם הוא, הגן המפליג למרחקים, כשם סיפורה, מתאר את גן ילדותה כאובדן חיים שלא ישובו עוד להיות כשהיו.הסרט הגן המפליג למרחקים הוא על אידה פינק,כלת פרס ישראל,מהסופרות הישראליות הגדולות, שבלשונה הזכה, בשפה הפולנית, מספרת על תקופת השואה, מתוך נגיעה בזוועה אבל בלי לוותר על העידון והיופי. הסרט מנסה לשקף את האיכויות המוסיקליות והקולנועיות של סיפוריה.

זהו הסרט השלישי בסידרה "חדר משלך- נשים כותבות"."דרך חדשה בפרוזה הצעירה"; "הכול מסופר כמו באגב, במילים הקטנות המשומשות  ביותר";  "בסיפוריה שוררת אינטגראליות אמנותית מושלמת, כשם ששליט בהם יושר אמנותי חסר פשרות". הסרט מתחקה אחר תיאורים אלה בשגרת חייה ובכתיבתה של קסטל בלום. היום יש לה כמה מטרות: להפסיק לפחד מכסף, לגמור את הספר, ולעבור לדירה עם גינה במרכז העיר. ומה הכתיבה בשבילך? "סמים קשים, אין סמים קשים מאלה. הצלה רבתי, מזור. הבעה באמצעות כישרון שניתן לי במתנה. גם גנטי, בוודאי"אורלי קסטל בלום  התחילה לכתוב יומיים אחרי שאביה נפטר: "למדתי קולנוע. העיפו אותי על סעיף  מוזרות – כך הרסו ושינו והצילו את חיי. לקחתי  קשה. בגיל 23 העיפו אותי, מהר התחתנתי, הולדתי מהר, אבא שלי מת מהר, והתחלתי לכתוב. זה היה מפלט מהמציאות ".

ברחובותיהן של תל אביב ויפו, אפשר לראות את "החנויות של פעם", מוסדות מיתולוגים המוכרים דברים שנראה שנדחקו מהמציאות. דיוקן בעלי המוסדות, ומאבקם על רלוונטיות בעולם משתנה. מסע בעקבות החנויות הישנות ברחובות תל אביב ויפו

סיפור הקמתה של העיר שדרות מנקודת מבטם של העולים הראשונים שהובאו באישון לילה למעברה שוממת במדבר הוא נושא סרטה הדוקומנטארי של היוצרת סיגלית בנאי. הסיפור ההיסטורי מסופר לראשונה בקולם של החלוצים עצמם. הבימאית סיגלית בנאי ("אימא פאיזה") וההיסטוריון, בן שדרות, אהרל'ה כהן, אורגים יחד פסיפס של מפגשים, חומרי ארכיון, וסיפורים אישיים.

לובה אליאב, חתן פרס ישראל, ומאחרוני דור הנפילים שהקימו את מדינת ישראל, היה שותף פעיל לחלק גדול מההחלטות ההיסטוריות שעיצבו את דמותה של המדינה. לאחר שקרא להקמת 2 מדינות ל-2 עמים,  בימים בהם הרעיון הנ"ל נחשב ככפירה בעיקר, עזב את מפלגת העבודה. בעוד בני דורו ויריביו הפוליטיים, אריק שרון ושמעון פרס, עיצבו את פניה של המדינה, הפך לובה אליאב לסוג של גולה פוליטי בארצו, נשכח מהעין, הלב והזיכרון.

עזרא נאווי הוא הרוח החיה בהגנה על הפלשתינאים בדרום הר חברון מפני שכניהם המתנחלים. דרום הר חברון הפך בעשורים האחרונים ל"מערב פרוע" שבו החזק שולט והחלש שותק. נאווי מנסה לשנות את המשוואה הזו - הוא לא נרתע מעימותים וממעצרים, מסייע במסיק ובחפירת בורות מים וגם מארגן קייטנות לילדים.  הסרט עוקב אחר חייו האינטנסיביים ומלאי התהפוכות של מי שהוא אולי האיש המרתק ביותר בשמאל הישראלי.